cat-mapper-max-ogden-121136-unsplash

איך להיות כאן ועכשיו נוכח ברגע

מתחילה סדנה חדשה, כל המשתתפים עומדים במעגל, ועושים סבב היכרות. מי לא חווה את זה? כל אחד במעגל נדרש להציג את עצמו, ולספר פרט על עצמו, כמו למשל סרט אהוב.

עברתי את החוויה הזו של סדנה ראשונה עם אנשים שאני לא מכיר שוב, ושוב ושוב. לא משנה כמה פעמים אני אעבור את זה, תמיד יקרה אותו דבר – אני אפספס חצי ממה שהאחרים במעגל יגידו על עצמם, ורק אחשוב על מה שאני מתכוון להגיד.

זו טעות של הרבה מאלתרים, מתחילים ומתקדמים. לא להיות נוכחים ברגע וקשובים למה שבחוץ. למה שאחרים עושים או אומרים. במקום זה, לתכנן קדימה, לחשוב על הצעד הבא.

זה הרגל מגונה של כל אחד ואחד מאיתנו. לתכנן מה יקרה. ברגע שאנחנו קמים בבוקר אנחנו מתחילים לתכנן. ״אני אסע לעבודה, ואז אכתוב את הסיכום ישיבה מאתמול, ואז אלך לפגישה עם יונתן…״

הרבה שנים עסקתי בתיאטרון פלייבק, והקפיצה לעולם האימפרוב עם קבוצה מקצועית הוא מפחיד.

זה מפחיד כי בשונה מסיפור עשיר, רגשי, רב שכבתי… אתה מקבל הצעה. ״דואר״. ומזה אתה צריך לבסס סצנה עם הפרטנר. סצנה מצחיקה.

השלב הראשון הוא להיות בדואר, אבל המחשבות שלי כבר רצות ליחסים עם המנקה שאיתי. אולי אנחנו בעצם מאוהבים וצריך לבסס את זה כבר עכשיו. כי עכשיו לא קורה כלום, ואז הסצנה מתה.

אנחנו מנסים לבסס סצנה לעתיד.

אלטרנטיבה – להיות כאן ועכשיו בדואר.

אתה מתייק דברים. המנקה מנקה את הדואר.

מסתכל על המנקה. איך שהיא מנקה. משהו חייב לקרות. מה היחסים? שיט אוף, לא.

מה אתה שם לב?

אתה חש חיבה למנקה. אומר לה: ״אני אוהב אותך״.

אז המנקה מסתכלת אליך, ואומרת: ״הלוואי וגם אני הייתי מרגישה ככה״.

וככה נוצרת סצנה אמיתית.

אתה בתוך הסיטואציה, עירני, קשוב, ומניח משהו עליה בהתבסס על אינטואיציה ו-ווייב.

שום דבר לא נעלם מתשומת הלב שלך, כי תשומת הלב שלך היא בסביבה המיידית ובזמן המיידי.

שלא תבינו לא נכון, מתישהו בזמן הקרוב שוב אאבד ריכוז, אפספס שם של דמות. אולי זה כמו שריר.

Share this post

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email