nicholas-green-324622-unsplash

תרגילי אימפרוב לקבוצות גדולות

ישנם אינספור משחקים ותרגילים באימפרוביזציה. אני מעריך שאני התנסיתי במאות. אבל לא כל המשחקים מתאים להעביר לקבוצות גדולות של אנשים. כשאני כותב קבוצות גדולות, הכוונה היא כל מספר בין 30-100. מתחת לשלושים מדובר על קבוצה קטנה, שכדאי עבורה לבחור משחקים שיתופיים יותר. מעל 100 צריך לבחור בקפידה תרגילים שמתאימים לסוג האירוע ולהגברה הקיימת במקום.

כשעובדים עם קבוצה גדולה, ישנם אילוצים רבים, כמו למשל האילוץ שמספר רב של אנשים צריכים להיות משועשעים ומבודרים למשך כל התרגיל.

הנה כמה דוגמאות לתרגילי אימפרוב שאני חושב שעובדים טוב, גם כשמעבירים אותם לקבוצות גדולות (הם עובדים נהדר גם לקבוצות קטנות אגב).

1. פריז תאג

שני שחקנים על הבמה, משחקים סצנה בהשראת מילה. השחקנים צריכים כמה שיותר להיות פיזיים ולהשתמש בגוף. בכל שלב לאורך הסצנה, מישהו מבחוץ יכול לצעוק ׳פריז׳, ולהחליף את אחת הדמויות. אחרי שצועקים פריז, השחקנים על הבמה לא זזים ונשארים באותה תנוחה. השחקן מחליף את אחד מהם, ומתחילים סצנה חדשה מאותה תנוחת גוף, בהשראת אותה תנוחת גוף.

למה אני אוהב את המשחק? פריז תאג הוא משחק פשוט. הסצנה מזוקקת והשחקנים שמשחקים בה יודעים שהם צריכים להגיע לעיקר ומהר. אין מקום לסצנות שהן ׳דמויות מדברות׳, סצנות בהן השחקנים מדברים דיאלוג בלתי פוסק ושום דבר בעצם לא קורה. המשחק הזה עובד כשהשחקנים מצליחים לעמוד בקצב מהיר של החלפות. לא מהיר מדי, כך שעדיין מיני סצנות יכולות להתרחש, אבל לא איטי מדי, בה האקשן מוצא ורק מחכים לפריז. המשחק הוא טוב גם כמשחק חימום, ומזכיר את המשחק בו שחקן אחד מציע הצעה, והשחקן השני צריך להגיב ולהוסיף תוך הגדרת המקום, הדמויות והיחסים (מי, מה, איפה)

2. למה איחרת?

ארבעה שחקנים על הבמה. שני שחקנים משחקים את הבוס והעובד. הבוס שואל את העובד: ׳למה איחרת?׳ העובד צריך לתת תירוצים, בהתאם לפנטומימה שנותנים לו שני השחקנים על הבמה. ככל שהסיבות יהיו יותר הזויות ומוזרות, ככה המשחק יהיה יותר מצחיק.

למה אני אוהב את המשחק? הנה עוד משחק שטוב בלהוציא את השחקנים מחשיבה מרובה, ומכניס אותם לגוף. כמעט כולם (מלבד הבוס) עובדים קשה במשחק הזה. השחקנים שעושים את הפנטומימה צריכים להקשיב לקונטקסט שנבנה בין הבוס והעובד. לשים לב לנואנסים ולפרטים שנאמרים כדי שיוכלו לשלב אותם בפנטומימה ולקחת את הסצנה למקום רחוק אבל קשור. השחקן שצופה בפנטומימה חייב להיות קשוב למה שהשחקנים מסמנים לו, ובו זמנית צריך לשמור על המתח והשיחה בינו לבין הבוס שלו.

3. אורחים במסיבה (פארטי קוורקס)

4 משתתפים על הבמה. אחד השחקנים משחק את המארח, והשאר אורחים במסיבה. כל אורח מקבל דמות עם אפיון מאוד ספציפי. למשל: אדם שהופך בהדרגה לקוף. בהתבסס על ההתנהגות שלהם, המארח צריך לנסות לנחש מי הם.

למה אני אוהב את המשחק? זה משחק שהפוקוס העיקרי בו הוא הדמות. הסצנה והסיפור שוליים במידה רבה. אין הרבה משחקים כאלה בהם השחקנים יכולים לתת את כל האנרגיה שלהם לדמות ולהעביר את האסנס של הדמות שלהם. הם גם צריכים לשמור על איזון הגיוני בין לרמוז על הדמות שלהם ולהשתלב במסיבה, אבל לא למתוח את זה יותר מדי. המשחק הזה הוא גם אחד המשחקים האהובים עלי בתוכנית של מי השורה הזאת, ולצפות בריאן סטיילס משחק בו זה פשוט תענוג.

4. מתרגם

3 או 2 על הבמה. אחד משחק את המומחה בנושא הזוי כלשהו, למשל מומחה חמציצים. המומחה לא מדבר עברית. הוא מדבר בשפה ג׳יבריש כלשהי. המומחה מגיע למפגש שאלות ותשובות בו הוא אמור להרצות על תחום ההתמחות שלו. למומחה יש מתורגמן שעוזר לתרגם את מה שהוא אומר. גם במשחק הזה, חשוב מאוד שהמומחה ישתמש כמה שיותר בפיזיות ובתנועות גוף, כדי שיהיה הקשר לתרגום שלו.

למה אני אוהב את המשחק? תראו. אי אפשר לשחק את המשחק הזה המון. הוא טוב לשימוש באופן חד פעמי פר מופע. הסיבה היא שזה משחק מאוד גימיקי, ומהר מאוד תופסים את הגימיק. הגימיק הוא לקחת תנועות פיזיות ולתרגם אותן למלל שיש לו הגיון. טבעי לחשוב שמי שעובד קשה במשחק הזה הוא המתרגם, אבל המומחה עובד לא פחות קשה. המומחה צריך לדבר בג׳יבריש, אבל פחות או יותר לדעת מה הוא אומר. היופי במשחק הזה קורה כשהמומחה אומר משהו אחד עם כוונה אמיתית מאחוריה, ועם תנועות גוף אמיתיות שיתמכו בכוונה, אבל המתרגם כמובן לא מבין את זה ונותן פרשנות אחרת.

מכיוון שזהו משחק מילולי, ראיתי מקרים רבים שהמשחק נכשל בגלל אנרגיה נמוכה. שני התפקידים, המומחה והמתרגם, חייבים לבוא בפול אנרגיה כדי לפצות על המילוליות של המשחק. אם לוקחים מתנדב מהקהל שישחק את המתורגמן, כדאי לבחור במישהו עם אנרגיה.

5. בחירה חדשה

3 שחקנים על הבמה. שניים משחקים סצנה, והשלישי קורא בזמנו החופשי ׳בחירה חדשה׳. כשזה קורה, השחקן שאמר את המשפט האחרון צריך להמציא משפט אחר במקום זה שנאמר.

למה אני אוהב את המשחק? המשחק הזה מתרגל, באופן הישיר ביותר, גמישות מחשבתית. ראיתי מקרים בהם השחקן שקורא ׳בחירה חדשה׳ אומר את צמד המלים האלה שוב ושוב ושוב עד שהשחקן שצריך להביא בחירה חדשה כבר לא יודע מה להגיד. זהו אחד המשחקים הכי טובים ללימוד אימפרוב. המשחק מלמד אותנו לא להצמד לבחירות שלנו, ולתת למחשבה שלנו חופש יצירתי אמיתי. לעתים הרעיונות הטובים באמת מגיעים אחרי עשרות נסיונות, וזה נכון למשחק וגם לכתיבה.

6. מחיאת כפיים

חמישה על הבמה. שתי קבוצות של שני שחקנים משחקים כל אחת סצנה אחרת לא קשורה. מתחילה סצנה אחת. כשנאמר משפט מצחיק, השחקן החמישי מוחא כף, ואז המשפט צריך להאמר שוב על ידי הקבוצה השנייה, בהקשר של הסצנה השנייה.

7. מסיבת עיתונאים

שלושה על הבמה. אחד משחק סלבריטאי כלשהו, והשניים האחרים עיתונאים שמראיינים אותו. הוא לא יודע מי הדמות שלו. השאלות שהם שואלים אותו צריכים לרמוז לו מי הוא, אבל בצורה שאיננה ברורה. למשל, אם הדמות שנבחרה היא חאליסי ממשחקי הכס, אפשר לשאול אותה שאלה על אימהות לילדים שעושים בלאגן…

למה אני אוהב את המשחק? אני חייב להודות שלא ראיתי או חוויתי עדיין את המשחק הזה מצליח בארץ. אני עדיין אוהב אותו מאוד, משום שהוא זכור לי לטובה מתוכניות של מי השורה, אבל בארץ משום מה קשה לשחקנים ישראלים לרמוז. כולי תקווה שיום אחד אזכה לראות את המשחק מבוצע כמו שצריך בעברית.

8. המכונה

4 או 5 משתתפים על הבמה. המטרה של המשחק שבכל שלב עוד ועוד משתתפים מוסיפים צליל ותנועה למכונה. לוקחים לפני שהמשחק מתחיל הצעה מהקהל למה שהמכונה עושה. עוד רעיון לוריאציה של המשחק הוא לקחת יותר משתתפים ולחלק אותם לשתי קבוצות. כל קבוצה עושה מכונה ובסוף שואלים את הקהל מי ניצח.

למה אני אוהב את המשחק? המשחק הזה הוא טוב מאוד לפתיחה. הוא מוזיקלי, תנועתי, ושובר את הרצף הרגיל של סצנה אחרי סצנה אחרי סצנה.

סיכום

אין כמו אימפרוב, אבל כאמור, כדי להצליח להרים הופעת אימפרוביזציה מוצלחת בפני קהל חשוב לבחור את התרגילים הנכונים. אני מקווה שהתרגילים שסקרתי פה יעזרו לכם לבחור אותם, וגם להבין מה הקריטריונים שאפשר לשפוט לפיהם תרגיל ולהחליט אם הוא מתאים להופעה בפני קהל גדול.

Share this post

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email